בוקץ חורפי קר על חוף חיפה, הלחישות הקלות נישאות כמו גלים שנסוגו מן החול הרטוב והותירו אחריהן רק נשימה. צליל אחד, מהופנם ומהדהד, מושך את המחשבות הפזורות פנימה אל נקודת שקט אחת עמוקה, כמו מדיטציה שמתחילה מעצמה. הלחישה השנייה, חלשה יותר, רוחשת מתחת כמו קצף ים רחוק שאי אפשר לראות אלא רק לחוש בכפות הרגליים. זהו מרחב להרפיה אחרי יום ארוך, לשחרור מתח שנאגר בגוף ובנשימה, ולמציאת שלווה היפנוטית שבה הזמן מאט והקור הופך למעטפת מגוננת ולא לאיום.